1. יהדות בולגריה בתקופת השואה. פרויקט משותף עם בית מורשת יהדות בולגריה נאספו 20 עדויות בוידאו

פרויקט יהדות בולגריה בתקופת השואה עם בית מורשת יהדות בולגריה

הפרויקט על יהדות בולגריה בתקופת השואה נערך ביוזמת בית מורשת יהדות בולגריה ובוצע על ידי האגודה הישראלית לתיעוד בעל פה. מדובר בפיילוט של 20 ראיונות עם ילידי בולגריה, רובם בשנות ה-90 או בסוף שנות ה-80. הפרויקט נערך בתמיכת ועידת התביעות ולכן התמקד בתקופת השואה – אם כי לא היה מוגבל אליה. הראיונות נערכו ב-2023, כלומר 80 שנה אחרי גירוש היהודים מסופיה לערי השדה. החומר הערוך נמצא באתר של בית מורשת יהדות בולגריה. אני מתייחסת בדברי לראיונות המקוריים והבלתי ערוכים, כלומר לחומר הגלם, שהופקד גם בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.

מחקרים על הזיכרון מראים שההיזכרות היא מסע לעבר עבר מדומיין – כלומר אדם לא חוזר במדוייק לעבר שבו הוא נזכר. תהליך הבניית הזיכרון בנוי מרכישת האינפורמציה על הנושא הנזכר, מתהליך שבו הזיכרון מבשיל ונשמר לטווח ארוך, משלב של אחסנת המידע ומשליפת המידע באמצעות הריאיון. כלומר הזיכרון משתנה במהלך החיים. בעל הזיכרון מגיע אל מחוזות הזיכרון מתוך ההווה שלו בעת "שליפת המידע" , כאשר הוא טעון בידע נוסף שהצטבר במהלך חייו, בתפיסות עולם משתנות, באינטרסים לא מודעים לייפות את ההיסטוריה או להשכיח פרקים לא נעימים וכיו"ב. כלומר יש גורמים שונים המשפיעים על תהליך גיבושו של הזיכרון ומעצבים אותו.

התיעוד בעל פה מהווה מקור לחקר ההיסטוריה, ובדומה למקורות הכתובים צריך לבחון את מהימנות ומשמעות הדברים בשאלות כגון: מי המספר? למי כוונו הדברים? מתי הם נאמרו? ולהצליב אותם עם מקורות אחרים (להתייחס לדברים של משה מוסק).

אולם התיעוד בעל פה איננו משמש רק כמקור למחקר ההיסטורי. בעשרות השנים האחרונות התפתחו תיאוריות רבות סביב ההיסטוריה בעל פה (oral history) כתחום מחקר בפני עצמו, החוקר את הפרשנות המגוונת שניתן לתת לתיעוד בעל פה (אני משתמשת בתיעוד בעל פה וב-oral history כמילים נרדפות, אף שהמשמעות המילולית שלהן שונה). למשל: אם בוחנים את סיפור הצלת יהודי בולגריה ואת התפקיד שמילא המלך בוריס השלישי רק בכלים של מחקר היסטורי, הרי לתיעוד בעל פה שנערך ליהודים הבולגרים שהיו ילדים ובוודאי שלא היה להם שום מידע ממקורות ישירים, אין כל ערך. בחלק ניכר מהראיונות המרואיינים מספרים את ההיסטוריה של יהדות בולגריה בתקופת השואה על סמך מקורות משניים, ומבחינה של מחקר היסטורי אין להם ערך. אולם יש מחקרים העוסקים במשמעות הווצרותם של מיתוסים, או בגיבושו של  זיכרון קולקטיבי של קהילה, ובמסגרת זו הראיונות עם הבולגרים יכולים לשמש כמקרה בוחן מעניין. 

אלסנדרו פורטלי, הנחשב לאורים ותומים של ההיסטוריה בעל פה, מציג שלוש דרכים מקבילות לניתוח סיפורי המרואיינים: ראשית, הגישה ההיסטורית שלפיה בוחנים את המהימנות של המידע, ובמידה שמדובר במידע כוזב – בוחנים את המשמעות של עוות ההיסטוריה. שנית, גישה אנתרופולוגית, שבה חוקרים במה אנשים מאמינים ומה ההיגיון מאחורי הנרטיב שהם מגבשים, ושלישית, הגישה של היסטוריה בעל פה הבודקת את הקשר בין מה שקרה לבין מה שאנשים חושבים עליו. בגישה זו יש מעבר קדימה ואחורה בין הזמן שאותו זוכרים לבין תהליך ההיזכרות.

בדברים שלי אני אתייחס לתרומה האפשרית של הראיונות בפיילוט הן לחקר ההיסטוריה של יהודי בולגריה והן למשמעות של הראיונות בתחום ההיסטוריה בעל פה.

כל אחד מן הראיונות התחיל במידע על תולדות המשפחה בדורות הקודמים. לחלק זה יש תרומה למחקר הגניאלוגי, שהיום מעסיק הרבה מאוד אנשים. אחדים מהמרואיינים הזכירו את מוצא המשפחה בספרד שלפני הגירוש, אך בדרך כלל התמקדו רק בדור הסבים. במקרים אחדים דובר על משפחות שחלקן היגרו מתורכיה או מסלוניקי, ובמקרים אחרים על משפחות מערי השדה שעברו לסופיה. היו מרואיינים שסיפרו על השתתפות הסבא או קרוב אחר במלחמות הבלקן או במלחמת העולם הראשונה – נושא משמעותי לגבי השתלבות היהודים בבולגריה.

יש הרבה מידע על חיי היהודים בערי שדה שונות ובסופיה ועל העיסוקים של ההורים והסבים – שגם הוא רלוונטי לתולדות ההשתלבות היהודית והמקום של היהודים בכלכלה. בחלק מהמקרים יש התייחסות להשכלה היוצאת דופן של הנשים. יש מידע על הלימודים – בתי ספר יהודיים, בתי ספר אירופיים (בעיקר צרפתים) ובתי"ס בולגריים, עם זיכרונות על ההיסטוריה הבולגרית שהטביעה חותם פטריוטי על הילדים. חלק מהמרואיינים התייחסו למקומם של משוררים וסופרים, או גיבורים בהיסטוריה הבולגרית, בעולם התרבותי שלהם.