הדור השני והשלישי לשואה – שליחות/מחויבות כנגד השכחה וההשכחה

או:

Transmission of the Living Memory of the Shoah : 2^nd & 3^rd Generation    

אבל הייתי מכניסה משפט שאומר שמה שנלמד מן הפרויקט הזה ראוי לאימוץ בקהילות אחרות הקיבוצים היהודים בהם מספרם של ניצולי השואה ובניהם בנותיהם הוא משמעותי. אוסטרליה, ארה”  ועוד. בצורה זו נדגים עד כמה הפרויקט הוא בעל משמעות לעולם היהודי בכללותו.\נקודה נוספת שהייתי מעלה היא באמצעות הפרויקט הזה נוכל להעריך נכון יותר את ההשפעה ארוכת הטווח של השואה על העולם היהודי בהווה.

רקע

הראיונות עם השורדים הם המקור החשוב ביותר לשמירת הזיכרון החי של השואה, וברור שיש לעשות את מירב המאמצים על מנת לתעד אותם. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שמספרם של השורדים שטרם רואיינו הולך ופוחת, ואלה שניתן לראיין אותם היו ילדים, ואפילו ילדים קטנים, בשנות מלחמת העולם השניה, והמידע שהם יכולים להוסיף למה שכבר ידוע ולמה שכבר תועד ברבבות ראיונות בארכיון יד ושם, במוזיאון השואה בוושינגטון ובאלפי מוסדות ברחבי העולם, הולך ופוחת. אולם, אם בעבר התמקדו המראיינים במידע העובדתי העולה מן העדויות, המחקר על תיעוד בעל פה כיום עוסק גם בראייה הרטרוספקטיבית של המרואיין ובפרשנות שהוא נותן לסיפור חייו. בצד המחקר על ההיסטוריה של השואה יש מחקרים רבים על זיכרון והנצחה, המתבססים על ההיבט הסובייקטיבי של המרואיין כמפתח להבנת המשמעות של הנרטיב ההיסטורי  במגוון נושאים כגון: הקשר בין העבר להווה, בין הזיכרון האינדיבידואלי והקולקטיבי, חיפוש משמעות לסבל, הדגשת האומץ והתושיה בתנאים הישרדותיים בלתי אפשריים, חיזוק הזהות היהודית והערכים ההומניטריים. בימים אלה כאשר הולך ופוחת הדור ששרד את השואה, מועצמת תחושת השליחות של הנחלת לקחי השואה לדורות הבאים.

הפרויקט שאנו מציעים מבקש להשלים את התיעוד בעל פה של הניצולים באמצעות ראיונות עם בני הדור השני והשלישי, היכולים להשלים את סיפורם של אלה שכבר הלכו לעולמם, להוסיף את העדויות שלהם על חייהם בצד הניצולים ועל ההשפעה שהייתה לשואה על חייהם ועל חיי משפחתם. פרויקט זה הוא בעל חשיבות רבה לא רק לחברה הישראלית, אלא לעולם היהודי בכללותו, והוא יכול לשמש דגם גם לקהילות יהודיות שבהן מספר ניצולי השואה וצאצאיהן הוא משמעותי, דוגמת ארה”ב אוסטרליה ודרום אמריקה. חלק גדול מן הפרויקטים שנערכו עד כה עם בני הדור השני נעשו על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים והתמקדו בהיבטים טיפוליים. הגישה שלנו לנושא היא היסטורית-חברתית, והיא יכולה לסייע להערכה נכונה יותר של ההשפעה ארוכת הטווח של השואה על העולם היהודי בהווה.

ההתמקדות בדור השני והשלישי נועדה לבחון את התמורות שחלו במשך השנים מגישה של שתיקה והדחקה לכוון של הבנה ופיוס, מאי רצון לדעת לחיפוש אחר סיפור החיים של ההורים (לעתים קרובות אחרי שכבר לא ניתן לשמוע אותם), וכן לבחון את התפקיד המרכזי שממלא הדור השלישי כגשר בין הדור הראשון לשני. הנכדים הם אלה ששכנעו את הסבים לחשוף את סיפורם, והם אלה המביאים את הוריהם למסעות חיפושים אחרי השורשים המשפחתיים והקהילתיים. במקרים רבים הם מונעים על ידי התחושה שמוטלת עליהם שליחות – לספר את הסיפור  של הסבא או הסבתא ששרדו, על מנת שמוראות השואה לא יחזרו. זוית הראיה שלהם שונה מזו של הניצולים: הם לא נאלצו להאבק למען ההישרדות, לא היו פליטים או נרדפים, והמחויבות האישית שלהם להנחיל את מורשת זיכרון השואה נובעת מעמדה של ביטחון בזהות שלהם. ישנן הוכחות לנכונות וליוזמות של בני הדור השלישי להיות נושאי לפיד הזיכרון ולהאבק נגד השיכחה וההשכחה של השואה.

מטרות הפרויקט

1. לתעד סיפורי חיים שבמרכזם הנרטיב האישי על השואה בצורה מקצועית ומולטי-דיסציפלינרית.
2. לתת קול למגוון רחב של יחידים ומשפחות שחוו את השואה והשפעותיה מזוויות ראייה שונות באמצעות הסיפור המשפחתי של ניצולים שהגיעו מארצות שנכבשו על ידי הנאצים, וביניהם שורדי מחנות ריכוז והשמדה, פרטיזנים ועובדי כפיה, פליטים שנמלטו לרחבי ברית המועצות, יהודים מצפון אפריקה ופליטים שהצליחו להגר מעבר לים.
3. לאתר ולראיין בני דור שני ושלישי, תוך מתן עדיפות למרואיינים היוצרים רצף משפחתי: הדור הראשון (הניצולים שכבר אינם בחיים) רואיינו באופן מקצועי (למשל: על ידי יד ושם), וניתן לראיין את הבת או הבן שלהם ואת הנכד או הנכדה.
4. יצירת קורפוס של ראיונות שיכולים להוות חומר גלם למחקרים, לסרטים דוקומנטריים ולחומר אור-קולי במוסדות חינוך, העלאת הראיונות לאינטרנט באמצעות הספריה הלאומית.
5. העמדת העותק המקורי של הראיונות (שאיכותו גבוהה מזו של החומר באינטרנט) לרשות חוקרים, מחנכים, תסריטאים וכל מי שעוסק בהנחלת זיכרון השואה ולמען המאבק במכחישי שואה.

תוכנית הפרויקט

הפרויקט ייערך במשך שלוש שנים, כשמטרתו לראיין 100 אנשים, בני הדור השני והדור השלישי.  הראיונות ייערכו בוידאו, באמצעות מראיינים וצלמים מנוסים.

תוכנית העבודה לשנה הראשונה

מינוי ועדת היגוי בהשתתפות חוקרים של המכון למחקר ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית שתתן חסות אקדמית לפרויקט.

1. הכנת רשימת מרואיינים פוטנציאליים, תוך שמירה על גיוון מירבי הן מבחינת הרקע של דור ההורים והסבים בתקופת השואה והן מבחינת ההרכב של המרואיינים מבני הדור השני והשלישי: מספר שווה של נשים וגברים, ישובים שונים בישראל, מעמד ורקע חילוני, מסורתי או דתי.
2. קורס הכנה מרוכז בן שני ימים (12 שעות אקדמיות), למראיינים ולצלמים ע”י מומחים בתיעוד בעל פה ובתקופת השואה.
3. הכנת כתב הסכמה למרואיינים – הסכמה להעלאת הראיון לאינטרנט וויתור על זכויות יוצרים.
4. הכנת שאלון אב מובנה למחצה.  המראיינים יקבלו שאלון אב, אולם יודרכו לנהל שיחה פתוחה תוך התאמה לדרך המחשבה של המרואיינים.
5. ביצוע הפרויקט – גיוס והתאמת מרואיינים, מראיינים וצלמים, מעקב אחרי מהלך הראיונות
6. תמלול.
7. קיטלוג וקליטת החומרים.
8. העברת הראיונות למדור לתיעוד בעל פה, מכון המחקר ליהדות זמננו, האוניברסיטה, וכן לספריה הלאומית ולהעלאה לאינטרנט.
9. לכל מרואיין – מתן עותק של הריאיון הגולמי בדיסקונקי.